פעימת לב

זיו קורן, צלם דוקומנטרי עטור פרסים ובעל שם עולמי, התנדב לתעד לאורך מספר חודשים את שגרת היום-יום ואת הרגעים המיוחדים במרכז שניידר: את דאגת ההורים לילדיהם המטופלים, את מסירות הצוות הרפואי והסיעודי ואת הקרבה הנוצרת בין הילדים לצוותים המטפלים.

עינו הרגישה של קורן קלטה להפליא את הדרמות הרפואיות הגדולות ואת הרגעים האנושיים הקטנים: את דקות המתח והעומס הרגשי, את תקוות וחששות ההורים, את הקשר שנרקם בין המשפחות לרופאים ולאחיות, את התפקוד המקצועי של אנשי הצוות בשיא הדיוק והריכוז, את החרדה, הכאב, התקווה, החיוך – אותו חיוך של ילד, שבמרכז שניידר מוכנים להפוך עולמות עבורו.

חמש שנים חלפו. זיו קורן חזר לכתלי מרכז שניידר וצילם את אותם ילדים שוב, במיקום זהה, כשהם מבוגרים בחמש שנים – ובריאים. חמש שנים מפרידות בין תמונה לתמונה. חמש שנים במושגיו של ילד צעיר, זהו נצח. עבור הוריו ומשפחתו – מתנה יקרה מכול, המוענקת שוב ושוב מדי יום ביומו. לצוות המטפל במרכז שניידר, זהו פרק חיים נוסף של חוויות, ניסיון, ואולי כמה קמטי כאב וחיוך שנוספו בזווית העין.

הפרויקט התיעודי הייחודי הזה, נועד לטעת תקווה ולנסוך אופטימיות בקרב הילדים והוריהם הנלחמים כעת את המלחמה על החיים. לא תמיד המאבק הזה מסתיים בניצחון – אבל רפואת ילדים, על כל מורכבותה, היא הרפואה האופטימית ביותר שיש.